פסק-דין בתיק ב"ל 54050-08-10

1.         התובעת הגישה תביעה להבטחת הכנסה ביום 8.9.09. התביעה נדחתה ביום 22.3.10 משום שלתובעת היתה במועד הנ"ל דירת מגורים בבעלותה. התובעת לא התגוררה בדירה זו. לפיכך, נזקפה לה הכנסה רעיונית מדירה זו. התובעת מערערת על החלטה זו.

2.         ואלו העובדות הרלבנטיות לעניינו:

            התובעת הגישה שתי תביעות להבטחת הכנסה לנתבע: הראשונה, כאמור לעיל, ביום 8.9.09. התביעה נדחתה ביום 22.3.10; השניה הוגשה ביום 30.6.10 ואושרה רטרואקטיבית מיום הגשתה (הודעת הנתבע מיום 12.1.11). דהיינו, עבור התקופה מחודש 6/10 ועד לחודש 12/10.

            התובעת ובעלה היו הבעלים של דירה ברמת בית שמש (להלן - הדירה). דירה זו נמכרה ביום 24.12.09. בעלה של התובעת נידון ל- 13 שנות מאסר והוא מרצה את עונשו מיום 22.7.09.

3.         גדרי המחלוקת:

            המחלקת בתביעה זו מתמקדת בשאלה האם כדין נדחתה תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה מיום 8.9.09 עבור החודשים 9/09-5/10  (להלן - התקופה הרלבנטית).

            התובעת טוענת, כי עד לחודש 9/09 שהתה בחו"ל, והדירה היתה מושכרת. לקראת חזרתה ארצה, החלו בעיות אינסטלציה בבניין. הדייר שהתגורר בדירה עזב בשל כך את הדירה בחודש אב (חודש 8/09). מאחר שהתובעת התעתדה למכור את הדירה, התקשתה למצוא שוכר אשר יאות לשכור את הדירה לתקופה קצרה. זאת ועוד. מאחר שבעלה של התובעת מרצה עונש מאסר בבית הכלא, ומשום שחמישה מילדיה לומדים בירושלים, ביקשה התובעת להתגורר בסמוך להוריה בירושלים, כדי להיעזר בהם. משכך, היא עצמה לא יכלה להתגורר בדירה. נוכח האמור, לטענתה, אין מקום ליחס לה הכנסה רעיונית מנכס בתקופה הרלבנטית לתביעה זו.

4.         הנתבע מתנגד לאמור וטוען כי במועד הרלבנטי לענייננו, התובעת התגוררה בבית הוריה ולאחר מכן בשכירות, והדירה עצמה עמדה  ריקה במשך כארבעה חודשים. כמו כן כפי שעלה מתצהירה של התובעת (סעיף 15), באותה עת בעיית הביוב והצנרת נפתרה. מכאן, שלא היתה מניעה מצד התובעת להשכיר את הדירה או להתגורר בה. התובעת לא עשתה כן, ולפיכך ולאור חוות דעת השמאי שהגיש הנתבע (צורף לכתב ההגנה) יש לזקוף לחובתה הכנסה רעיונית מנכס בסך של 3,333 ש"ח - סכום זה עולה על גובה גמלת הבטחת הכנסה   לחודש (2,996 ש"ח) ומשכך בדין נשללה זכאות התובעת לגמלה, על פי הוראות סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה).

הנתבע ציין עוד כי חישוב ההוצאות לאחר מכירת הדירה מעלה כי לתובעת נותרו עוד כ- 500,000 ש"ח. גם סכום יש להביא בחשבון לצורך זקיפת הכנסה רעיונית.

הוסיף הנתבע וטען כי התובעת העלימה מידע בעת הגשת התביעה ולאחריה בעניין מכירת הדירה ואת חשבונותיה בבנק ירושלים. נוכח האמור יש לדחות את התביעה.

5.         דיון והכרעה

            תקנה 17(11) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב- 1982 (להלן - תקנות הבטחת הכנסה) קובעת כי:

"לעניין הזכאות לגמלה ושיעורה לא תיחשב כהכנסה -

הכנסה מדמי שכירות שאדם מקבל בעד השכרת דירתו ששימשה למגוריו, ובלבד שהוא שוכר דירה אחרת למגוריו בסכום שאינו עולה על סכום דמי השכירות שהוא משלם בעד הדירה ששכר; "

על תכליתה של תקנה זו עמדו בתי הדין לא אחת. כך למשל נאמר בב"ל (אזורי י-ם) 12184/05 גאבר עמראן נגד המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום02/09/2008):

"לשון התקנה ברורה והיא מדברת על 'דמי שכירות שאדם מקבל בעד השכרת דירתו...' מדובר בכסף שהוא מקבל בעין. הרציונל כפי שהוסבר הינו לאפשר למבוטח לעבור דירה לפי שיקול דעתו. אך כאשר הוא אינו משכיר לאורך זמן את דירת מגוריו וגר בנכס אחר אותו הוא שוכר מצופה (ממי שאין הפרוטה מצויה בכיסו והוא מבקש להיזקק לקופת הציבור) לגור בדירת מגוריו  הפנויה, ולא להוציא ממון על שכירת דירה נוספת, כאשר דירת מגוריו עומדת ריקה. מי שרוצה להיזקק לקופת הציבור חייב לעשות כל מאמץ אפשרי וסביר כדי לכלכל עצמו, באופן מושכל ובכלל זה לא לשכור נכסים ולהותיר את הנכסים שבבעלותו ריקים. במצב הדברים האחרון, אין מקום לפתוח את קופת הציבור, כדי לכלכלו. הגיון התקנה כמו גם תכליתה ולשונה הברורה משתלבות. לנוכח כל האמור אנו מעדיפים את טענת הנתבע, לפיה ניתן לקזז דמי שכירות רק כאשר המבוטח משכיר את דירת מגוריו וכנגד שוכר נכס למגוריו." (ההדגשה הוספה- ד.פ., וראו גם בל (אזורי י-ם) 22008/05/11 עקיבא אורצל נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10/06/2012)

לאור האמור, נשאלת השאלה, האם התובעת עשתה "כל מאמץ אפשרי וסביר" לכלכל את עצמה? סבורים אנו כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. דירתה של התובעת עמדה ריקה, ואיש לא התגורר בה במועד הרלבנטי להגשת התביעה. אמנם, מדובר בתקופה לא ארוכה והתובעת העידה כי פרסמה את דירתה להשכרה, אך התקשתה למצוא שוכר בשל התקופה הקצרה (ע' 2 ש' 5-9, סעיף 16 לתצהירה). אולם בכך לא די.

חוק הבטחת הכנסה הינו חוק סוציאלי, המבוסס על אבני בוחן שעניינן גובה ההכנסה והיכולת להפיק הכנסה. החוק נועד בעיקרו של דבר להבטיח לכל אדם שאינו מסוגל לפרנס עצמו, ושהכנסתו פחותה מ"רצפה" הקבועה בחוק ובתקנות שהותקנו על-פיו, רמה מינימלית של הכנסה לצורך קיום בסיסי. אין החוק מיועד לאלה היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו. משכך, נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה  מבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא שניתן להפיק הימנו הכנסה מינימלית. ההשקפה גלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק, למצער, הכנסה מנימלית. כך, לשם המחשה, אם מבוטח הוא בעל דירה נוספת על זו שבה הוא מתגורר, עליו להשכירה ולהשתמש בדמי השכירות לשם סיפוק צרכיו הבסיסיים ולא לתבוע קצבת הבטחת הכנסה" (עב"ל (ארצי 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר, מיום 15.3.05)

6.         מכאן שעל התובע גמלת הבטחת הכנסה לעשות "כל מאמץ אפשרי וסביר" בכדי להפיק הכנסה מהנכס שברשותו. לא שוכנענו כי התובעת עשתה די בכדי להפיק הכנסה מהנכס שברשותה. מדובר על כ-4 חודשים בהם הדירה עמדה כאבן שאין לה הופכין. אם התקשתה התובעת להשכיר את דירתה, היה עליה להתגורר בה. יודגש כי המרחק בין בית שמש לירושלים אינו רב וקיימת תחבורה ציבורית יעילה בין שתי הערים. מכאן, שבדין נזקפה לתובעת הכנסה רעיונית מהדירה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה, ולתקנה 10(א) לתקנות הבטחת הכנסה.